Babycare_icon.png
Bmyguest.png
Bfit.png
Book_Banner1.jpg

10 דברים שלמדתי ״לעשות״ ו״לא לעשות״ עם הילד השני


החלטתי שהפעם הכל יהיה אחרת.

1. נכנסתי להריון שוב וחיכיתי כבר להגיע לרגע הזה, והנה הוא בא ואני הולכת ליהנות מהחופשה הזאת.

אז קודם כל אחת ההחלטות החשובות שלקחתי זה שאין שום מצב בעולם שאני שוב עוברת לאמא שלי ולא משנה מה! אני רואה את ההבדלים כבר מהשבוע הראשון עם התינוקי החדש בבית. בחופשת לידה הקודמת החלטתי לעבור למשך חודש ימים לאמא שלי. סבתא שלי גרה אצלה וחמותי גרה מתחתיה, חשבתי שזה מאוד יעזור כי אני לא יכולה להסתדר לבד. אבל, בעצם הן הכניסו אותי ללחץ כל הזמן. ולא מתוך רוע!

אחרי הלידה אנחנו עייפות, עדיין מלאות בהורמונים, הבייבי בלוז מגיע, ואנחנו קצת בשוק, והדבר הכי טוב והכי חשוב בשבילנו זה לנוח. אז כל אחת נחה ומרגישה את השלווה בצורה אחרת, אני למשל הבנתי שכמה שיותר אנשים סביבי זה מכניס אותי ללחץ. כל היום הסתובבו סביבי 3 נשים, שכל אחת נותנת עצות, כל אחת מנסה לעזור ככה וככה ואני התחלתי להתבלבל, להיכנס לפאניקה ולדאוג מכל דבר, הייתי מסתובבת עם הציצי בחוץ כל היום והרגשתי הכי לא בנוח בעולם.

2. המסקנה הכי גדולה שהגעתי אליה - לא להקשיב לאף אחד! קראתי מלא מאמרים, ההורים אומרים ככה וככה, החברים, השכנים, בעבודה וכו׳... כל אחד חושב שהוא מבין ויודע, אבל רק אמא יודעת מה טוב לבייבי שלה. אם אומרים לי שאסור ככה וככה, אבל אני מרגישה את ההיפך, שזה הדבר הנכון עבורו והוא ממש צריך את זה, אני אתן לו.

3. אחד הדברים החשובים שלמדתי עם הילד הראשון - זה שאני צריכה להיות בעלת בטחון עצמי!!! התינוק ממש מרגיש את זה, וברגע שאני הולכת להרים ולהרגיע אותו אז אני הולכת ״להרגיע אותו״ ולא ״לנסות להרגיע״!

גם כשהתינוק לא יונק הוא עדיין מרגיש אותי, את אמא שלו. הוא מכיר את הריח שלי, את חום הגוף שלי, את המגע, דפיקות הלב, השיער הארוך שכל הזמן מדגדג אותו והוא יכול לתפוס אותו חזק חזק כשמפחד. הבנתי את זה עם הילד השני, כי נורא פחדתי שבגלל שאני לא מניקה אותו הוא יהיה פחות מחובר אלי.

4. החשש הכי גדול כשמביאים ילד שני - זה איך אני אחלוק את האהבה שלי לשניים? איך עושים את זה אחרי שכבר שנתיים אהבתי מישהו אחד. אבל זה באמת קורה לבד. אני לא מרגישה יותר או פחות אהבה לאף אחד משניהם. זה שווה. אני מאוהבת בשניהם עד השמיים!!!

5. תמיד אומרים שילד שני זה כבר פחות השקעה ומתחילים סוג של ״לזלזל״. אני לא מרגישה שאני מזלזלת או פחות משקיעה, אצלי הם כמו תאומים, אני אפעלו מלבישה אותם אותו דבר:) ואם אני עושה משהו בשביל עילי אז גם עושה את זה בשביל ניאל, קונה לשניהם וכו׳.

6. וכל הזמן יש לי מחשבה אחת בראש - ליהנות באמת מכל שניה שעוברת! ולדעת שכל הלילות הלבנים, הבכי, הגזים, השיניים, החיסונים שזה הכל זמני וזה עובר כל כך מהר. שמנו לב עם בעלי שהגוף התרגל ל-4 שעות שינה, בהתחלה היה קשה אבל פתאום זה בסדר. וגם אני כל הזמן מזכירה לעצמי שזאת תקופה של כמה חודשים שצריך לעבור ולעזור לבייבי שלנו לעבור כי הוא סומך עלינו. וזה שהוא רוצה להיות על הידיים - אז שיהיה כמה שבא לו, כן לפנק!!! כי בגיל שנתיים אני בעצמי כל הזמן רצה אחרי עילי כדי שיתן לי לחבק או לנשק אותו, זה חסר לי, בא לי את החיבוק הזה אבל אין לו זמן לזה 😊 לכן צריך באמת ליהנות מכל רגע, כי עם עיליוש אני כל הזמן אמרתי: ״מתי הוא יהיה בן שנה כבר ואחר כך שנתיים כבר...״ אבל זה טס כל כך מהר שלא שמתי לב. ופשוט נכנסתי להריון כדי לחוות את כל זה שוב, והפעם לאט לאט ובכייף!

7. אני כל פעם עושה סוג של משחק. אני שמה מדיח, או שמה את הבקבוקים בסטריליזטור ואומרת לעצמי: ״יופי, איזה כייף שאת זה אני מספיקה״ ולא מתעצבנת שלא מספיקה יותר. אלא מאוד מבסוטה שהספקתי לפחות את זה. ואז אני אומרת: ״אם אספיק גם להעביר את הבגדים למייבש זה יהיה מעולה. ואם לא אז לא נורא, זה יכול לחכות גם לאחר כך.״

ואז אני כאילו שוברת כל פעם את השיאים של עצמי בתקתוקים בבית, וזה נותן לי סיפוק שאני גם מתפנה לעוד דברים חוץ מהבייבי.

8. אני מאוד פרפקציוניסטית ותמיד צריכה לראות ולהשגיח על הכל. שהכל יהיה מושלם. בד״כ אני אפילו עושה את הדברים בעצמי כי אני לא סומכת על אנשים שיעשו את ה״דבר״ בדיוק כמוני.

אבל, למדתי שאני צריכה לסמוך על אחרים. אם אני רוצה להחזיק מעמד ולתפקד כאמא ולא להתמוטט בגלל עייפות, אני חייבת את השקט ואת החופש הזה בשבילי. לכן אמא שלי שומרת על ניאל ועילי חצי יום או לפעמים יום שלם, כדי שאני אוכל לישון, לאפות, להתעסק בבלוג או לצאת ולבלות וליהנות מהחופשה שלי באמת, וגם להספיק להתגעגע לפשושים הקטנים שלי. זה מחזק מאוד ההפרדה הזאת.

עם עילי חזרתי ללימודי ארט דירקשן כבר אחרי חודש. הייתי נוסעת פעמיים בשבוע מהצהריים ועד הערב לתל אביב, וכשהייתי חוזרת לאמא שלי הלב שלי דפק כל הדרך מהתרגשות, כל פעם מחדש. הכמה שעות האלה בלעדיו עשו לי משהו כל כך חזק בלב, שכשהייתי באה רואה אותו הייתי שוכחת הכל, אפילו את זה שכל הלילה הוא בכה והיה על הציצי ולא נתן לי לישון :)

9. התינוקי מתעורר כל 40 דקות אז צריך להשכיב אותו שוב.

כן, מחזור השינה של התינוקות מורכב מ40 דקות, ולכן אני שמה שעון מאז שהוא נרדם, ועל הדקה חרי 40 דקות הוא מתעורר. ואז אני באה ומרדימה אותו שוב, אם זה בעזרת נענוע, מוצץ, חיתול, משכיבה על הצד, והוא ממשיך לישון.

10. אוכל טוב לפני שינה

כדי שהתינוק ישן טוב בלילה, אני מאכילה אותו קצת יותר בערב. למשל אם הוא אוכל אצלי 180 סיסי, אז את הארוחת ערב אני עושה לו 210 סיסי פלוס 2 כפות קורנפלור. מה שעוזר לו לישון יותר טוב ולהתעורר פחות. כמו כן, מקלחת ארוכה ככה לפני השינה או מסאז׳ עם שמן לוונדר ממש מעייף אותו, אחרי הוא פשוט אוכל ונשפך.

וטיפ בונוס:

11. לא לוותר לו ולשים אותו על הבטן כמה שיותר!!!

עם עילי אני לא הייתי עושה את זה כי הוא בכה וכל הזמן פחדתי שלא נוח לו והוא סובל. אבל רק ככה הם לומדים! עם ניאל הכל אחרת, מהיום הראשון כבר שמתי אותו כמה שיותר על הבטן, אפילו בעגלה - 180 מעלות בטיולון והוא נוסע בכייף שלו ומביט על הכל עם הראש מורם. זה מפתח את השריירם ואת חגורת הכתפיים ומפתח אותם, לכן חשוב מאוד לא לוותר!

© כל הזכויות שמורות להודליה כצמן 2017

  • Black Facebook Icon
  • Black Twitter Icon
  • Black Pinterest Icon
  • Black Instagram Icon

חפשו את המתכונים הבריאים והטעימים שלי גם ב: