Babycare_icon.png
Bmyguest.png
Bfit.png
Book_Banner1.jpg

משבר גיל ה4 חודשים - כל הטיפים

נכון שקוראים לזה ״משבר״, אבל אני מעדיפה לקרא לזה קצת אחרת: ״התפתחות״.

עברתי את זה עם הראשון, ובימים אלו עוברת את זה עם השני, ואני מודה שזה קשה! צריך עצבים מברזל, אבל אם יודעים מה מחכה לנו ואיך נוכל לעזור לתינוק, נוכל לעבור את זה ביחד איתו ברגוע.

שינה

אז קודם כל אני מודה שהכל משתבש, כאילו החליפו לי אותו. תינוק שרגיל מגיל אפס להירדם לבד במיטה פתאום בוכה ברגע שאני מניחה אותו. בדרך כלל אני דוחפת לו מוצץ, מניחה אותו על הצד ומכניסה לו חיתול בד בין הידיים, והוא נרדם בכייף שלו. מאז שנולד התחלתי לעבוד איתו על סדר יום קבוע, ולכן התרגל לישון באותן שעות כל יום. אבל היום התעורר ב5 וחצי בבוקר, ומאז לא הפסיק להתבכיין, לבכות, להתבכיין ולבכות. כשניסיתי לשים אותו לישון בשעה 8:00 כמו כל יום, הוא התחיל להתעצבן ולבכות. וראיתי בתוך כל הבועת עצבים הזאת שהלכה להתפוצץ - דווקא משהו יפה: פתאום הוא הופך להיות בן אדם קטן, עם תחושות ורצונות משלו. פתאום כבר לא מתאים לו שמניחים אותו על הצד והוא נרדם כמו רובוט, והוא מתחיל להתהפך על הגב ולבעוט עם הרגליים. ודבר נוסף בהתפתחות שלו שפתאום הוא לוקח את המוצץ עם האצבעות הקטנות והחמודות שלו ופשוט שולף אותו מהפה. זה כל כך יפה!

טיפ 1: לא להביא למצב של עייפות יתר.

הוא בלבל אותי! בדרך כלל הוא מתחיל להתבכיין ואני מניחה אותו במיטה ישר והוא נרדם. אבל היום הכל היה אחרת, הנחתי אותו והוא התחיל להתעצבן, ולכן חשבתי שאולי עוד מוקדם לו לישון. למרות שהשעה הייתה כבר 8. מה שקרה, זה שהייתי צריכה להרדים אותו בכל זאת, לא משנה איך, על הידיים, על המנשא, בעגלה, לא חשוב איך העיקר להרדים כי בעצם הוא סחב איתו את העייפות הזאת וההרדמות הבאה כבר הייתה קשה יותר.

* כשאני אומרת לא משנה איך - אני מתכוונת להכל חוץ מהנקה. אני לא תומכת בהרדמה תוך כדי הנקה, הייתי שם ואני אומרת לכן שזה הופך ליותר ויותר קשה עם הזמן. לכן ככל שניתן להפריד בין אוכל ושינה יותר טוב. כשתינוק נרדם בלי קשר לאוכל, הוא ילמד יותר מהר ובקלות להירדם לבד.

טיפ 2: פרק שינה של 40 דקות לפחות:

כשניאל התעורר אחרי 25 דקות חשבתי שזה הספיק לו אבל הייתי חייבת להרדים אותו שוב, כי הוא התעורר עצבני ועייף וכל היום רצה להיות על הידיים, ורק התבכיין והתבכיין.

בפעם הבאה שזה קרה הייתי לידו. בדרך כלל החלון הוא 40 דקות, ואז אני עוזרת לו להירדם שוב. אבל היום כל 10-20 דקות הוא התעורר. לכן היום אני רק שלו! שכבתי לידו ושמרתי על המוצץ, עשיתי ״ששש...״, הוא החזיק את האצבע שלי, חיבקתי אותו, ואפילו הרדמתי שוב על הידיים והנחתי במיטה, הכל כדי להחזיר אותו שוב למצב של שינה.

התינוק מגלה עולם חדש, נחשף לגירויים רבים במהלך היום, ומתחיל לראות ולהבין קצת יותר, ולכן למוח נורא קשה לעבד את כל המידע הזה - מה שגורם לקושי בהרדמות. בחלום הוא מעבד ואפילו מתרגל את כל מה שלמד היום, פתאום התחיל לצחוק או להתבכיין מתוך שינה. אני לוקחת את עצמי לדוגמא: כשאני עוברת יום שהוא מלא התרגשויות, יש לי המון רעיונות חדשים בראש, יש לי תוכניות למחר, או התרגשות לפני אירוע למחרת - כל זה גורם למוח לעבוד נורא קשה ואני לא יכולה להירדם. יכולה להסתובב חצי לילה מצד לצד עד שסוף סוף נרדמת. אז ככה בדיוק זה אצלם, התינוקות. גם הם סקרנים, מתרגשים, מתעניינים ולא רוצים לפספס כלום בזמן שהם יושנים. אבל הגוף חייב לנוח ואת זה הם לא מבינים.

טיפ 3: סדר יום

אני יכולה להשוות את עילי וניאל בגיל 4 חודשים ולהגיד שסדר יום באמת עובד!

לעילי התחלנו לעשות סדר יום בגיל 3 חודשים, לקח חודש עד שהוא התרגל להירדם טוב בשעות כמעט קבועות, ואז פתאום יום אחד הנחתי אותו בעגלה כרגיל והוא לא היה מוכן להירדם בשום דרך. ומאז הכל השתבש, לקחנו יועצת שינה וזה הפך לתהליך ארוך ומתיש.

לעומת זאת, את ניאל הרגלתי מגיל אפס לשעות שינה קבועות ולכן הגוף התרגל להירדם לבד. אז כשהגענו לגיל 4 חודשים סדר היום כן השתבש.

טיפ 4: להצמד למספר שעות השינה שהוא רגיל אליהן:

למשל הוא רגיל לישון שעה - שעה וחצי בבוקר, שלוש שעות בצהריים, ושעה אחת בערב - סך הכל 5-5.5 שעות ביום. אז כשהכל השתבש והוא נרדם רק לחצי שעה, ידעתי שאני חייבת להשלים לו את החצי שעה הנוספת הזאת כדי שהוא לא יהיה עצבני. לכן אחרי שעה השכבתי אותו שוב לישון.

התוצאה: ניאל ישן כל פעם חצי שעה - שעה, והשלים את כל ה5 שעות שינה שלו ביום.

יום למחרת - הכל חזר לשגרה! אם הייתי נותנת לו להגיע לעייפות יתר אז זה היה נמשך גם ללילה וגם ליום שאחרי והלאה.

טיפ 5: להמשיך עם הטקס שינה.

התינוק מבין כבר הרבה מאוד בגיל הזה, מה שאומר שהוא יודע מה זה טקס שינה. ברגע שאני מחשיכה מעט את החדר, מניחה לו חיתול בד בין הידיים, מכסה, דוחפת מוצץ ומתחילה לשיר לו שיר - סימן שצריך ללכת לישון. והוא מבין את זה. אז היום הוא נהנה מהשיר והתחיל להשתולל עם הידיים והרגליים ולא רצה להירדם. עם עילי כבר מזמן הייתי מוותרת, אבל אני מבינה את התוצאה.

אז לקח לי חצי שעה להרדים אותו אבל זה בסדר.

הכי חשוב לעשות את הכל ברוגע, התינוק מרגיש אותנו ואת מצבי הרוח שלנו, הוא צריך לדעת שיש לידו דמות חזקה ובטוחה בעצמה שיכולה לעזור לו והוא סומך עליה. ואני בן אדם עצבני מאוד! אז היום לקחתי טיפות להרגעה, כן ואני לא מתביישת בזה! נורא קשה עם תינוק שבוכה וצורח, ואם אני לא אהיה רגועה הוא יבכה עוד יותר.

צריך להבין שזאת תקופה וזה עובר ובעוד כמה ימים הכל יסתדר בחזרה. מה שיפה בכל זה שפתאום רואים את ההתפתחות של התינוק - כשאני מחזיקה צעצוע ביד, ניאל שולח את ידיו כדי לקחת אותו ממני. או כשהוא שוכב על הבטן התחיל לנסות לדחוף את עצמו כדי להגיע לצעצוע שלפניו, לגעת בו ולהכניס אותו לפה. זה מדהים! הוא התחיל לזהות אותי, את אמא שלו. כשנכנסתי הביתה ורצתי לשירותים, הוא התחיל לבכות כי נעלב שלא לקחתי אותו מהידיים של סבתא. הוא התחיל להגיב בצחוק לכל מיני קולות ומילים שאני מוציאה. התחיל להתעצבן כשהצעצוע נופל והוא לא מצליח להגיע אליו. יש בגיל 4 חודשים הרבה יופי, ואני לא יכולה לקרא לזה משבר.

אוכל

טיפ 6: לא לוותר לו על ארוחות!

גם בהנקה וגם בזמן האכלה מבקבוק שמתי לב למשהו מעניין: גם עילי וגם ניאל בגיל 4 חודשים הפכו להיות נורא סקרנים. מה שגרם להם להתנתק מהשד או מהבקבוק כל שניה. אני מרגישה שכאילו ניאל מעדיף לחקור את הסביבה ולבדוק מה קורה שם בסלון, איל עילי משחק, מה החתול עושה, כל דבר יותר חשוב מאוכל. הוא מתחיל להתבכיין ברגע שרואה את הבקבוק כי לא רוצה להפסיד את המתרחש סביבו.

בגלל שהתחיל להיות ממש קשה להאכיל אותו, הגעתי למצבים שהוא הפסיק לינוק או לקחת בקבוק למרות שלא סיים את הארוחה. מה שגורם לארוחות לא סדירות ובעיקר יותר ארוחות בלילה, כדי להשלים את מה שחסר. עילי היה פתאום על הציצי כל הלילה, וניאל שכבר רגיל לאכול ארוחה אחת בלילה פתאום ביקש עוד ארוחות.

אז לנו ההורים זה קצת יותר קשה, אבל עוזר: התחלנו להאכיל אותו בעמידה תוך כדי הליכה, לתת לו לבחון את הסביבה ולשנות לו את התפאורה כדי שלא ישתעמם. כמו שאנחנו צופים בסרט ואוכלים תוך כדי בלי לשים לב - ככה גם הם, צופים בסביבה המעניינת ותוך כדי מרוקנים בקבוק. מצחיק אבל נכון 😊

טיפ 7: לתת לו לאכול כמה שהוא מבקש. זה מוזר, מאוד! התינוק אכל לפני שעה וחצי, להירדם הוא לא רוצה, באוניברסיטה בוכה, על הידיים בוכה, וכשהכנתי לו בקבוק הוא פירק הכל תוך דקה למרות שעבר כלום זמן. בגלל שזאת קפיצת גדילה חשוב לא להגביל אותו באוכל. גם אם נראה לנו לא הגיוני.

למשל, ניאל רגיל לאכול כל 4 שעות 180 סיסי. אך הבוקר קרה משהו שונה, הוא אכל ב-7:30 את המנה שלו ובשעה 10:00 כבר היה ממש רעב. שמתי לב שהוא לא מחזיק את ה4 שעות, ולאחר 3 שעות הכנתי לו 240 סיסי והוא פירק הכל תוך שניה. מה שאמר לי בוודאות שיש פה קפיצת גדילה. אחרי שהוא אכל טוב הוא גם ישן שעתיים - תינוק שבע ישן יותר טוב.

זיהיתי גם משהו מדהים נוסף בימים האחרונים; שהוא ממש התחיל להתעניין באוכל. כל פעם שאני אוכלת הוא מסתכל עלי ומושיט ידיים, או כשאני מכינה לו בקבוק הוא מתחיל לבכות ולא מוריד את המבט ממני ומהבקבוק, כלומר יש פה התפתחות נוספת, הוא כבר מבין שזה אוכל ומתי הוא רעב. מה שאומר שהוא מוכן להתחיל בטעימות 👶🏼

© כל הזכויות שמורות להודליה כצמן 2017

  • Black Facebook Icon
  • Black Twitter Icon
  • Black Pinterest Icon
  • Black Instagram Icon

חפשו את המתכונים הבריאים והטעימים שלי גם ב: